קודם כל זו לא כתבה נגד קבוצות הכנה לצבא ועוד שניה תבינו על מה אני מדבר.
מי שמכיר קצת את עולם הקרוספיט יודע שפעם בשנה יש תחרות שנתית פתוחה לכולם שנקראת קרוספיט OPEN ויש בדיחה כששואלים אותך איך להתכונן לתחרות חודשיים לפני התשובה היא: "תמציא מכונת זמן, תחזור שנה אחורה ותתאמן כל השנה".
בכל בדיחה יש טיפת אמת. אז פה יש המון אמת רק שהייתי מוסיף שאולי שווה לחזור בזמן לא שנה אחורה אלה לכיוון הגיל 14. עוד שניה אני אקשר את כל זה לכותרת, תנו לי רגע.
לא פעם יוצא לי לשמוע מהמתאמנים "הלוואי הייתי מתחיל להתאמן כמו שאני מתאמן היום לפני 10 שנים" ואני לגמרי מסכים, אף פעם לא מאוחר להתחיל לעשות סקוואטים, לרוץ ולעשות מתח אבל עדיף להתחיל לעשות את זה מוקדם בחיים. אף אחד לא הולך להתווכח איתי על זה שעדיף להתחיל להפקיד לקרן פנסיה מוקדם, אותו דבר עם כושר.
מאוד דומה למה שסיפרתי קורה גם אצל ילדים שרוצים להתגייס לצה"ל ולשרת ביחידות מובחרות וקרביות אך הם נזכרים בזה שיש להם יום סיירות בעוד חצי שנה וצריך להתכונן. מה הדרך הכי טובה להתכונן? להירשם למסגרת שמכינה אותך במיוחד לזה – "כושר קרבי".
כושר קרבי אמור להכין את הילדים לימי סיירות, גיבושים וגם לשירות צבאי ארוך ולא פשוט. אם נוציא את המילה "צבא" מהמשוואה ונסתכל על זה כאתגרים פיזיים ומנטליים הקשוחים ביותר שרובנו נחשף אליהם במהלך החיים. האם הייתם מתחילים להתכונן או להכין מישהו לטריאתלון (1500מ' שחיה, 40 ק"מ רכיבה, 10 ק"מ ריצה אחד אחרי השני) שישה חודשים לפני האירוע?
כן – אם האינדיבידואל מגיע עם רקע של שנים באימונים כאלה ואחרים, עם בסיס כושר טוב, אז אין סיבה שלא. יכול להיות שהוא לא יהיה ראשון אבל אפשר להתכונן ספציפית לאירוע ולעשות אותו בהצלחה עם תוצאה מספקת.
לא – אם האינדיבידואל מגיע בלי רקע ובלי כושר. זה שיש לו הרבה מוטיבציה לא יעזור כשיתחילו הפציעות מהעומס במהלך האימונים, לא מדבר עדיין על התחרות עצמה. הבנתם לאן אני חותר?
ילד שמגיע עם כושר בסיסי טוב אחרי שנחשף להרבה ענפי ספורט ולהרבה אתגרים במהלך השנים יכול להתכונן לכל מה שהוא ירצה ואם יש מספיק מוטיבציה והתמדה הוא יצליח. מסגרות "כושר קרבי" זה כלי מצוין שיכול לקחת את סל הכלים שהילד מגיע איתם ולהכווין אותם ספציפית ל"תחרות" (גיבוש, יום סיירות, שירות)
אני מספר את זה מניסיון אישי. לפני הגיוס אני לא ידעתי הרבה על הצבא וגם לא חשבתי יותר מדי לאן בא לי להתגייס. בגיל 13 נכנס לחיי ספורט אולימפי מאוד תחרותי בשם "היאבקות יוונית רומית" – ספורט המשלב הרבה מרכיבי כושר גופני כמו סבולת, כח מתפרץ, קורדינציה, עבודה עם משקל חיצוני (מישהו בגודל שלך או גדול יותר שצריך להתמודד איתו). האימונים היו מגוונים תמיד. אנחנו היינו רצים, מתאבקים, מרימים, סוחבים, גוררים, קצת מהכל. על הדרך הספורט הוא מאוד עצים ותחרותי וחד משמעית משפר חוסן מנטלי והתמודדות עם אתגרים וכישלונות, ותוסיפו לכל זה מאמן רוסי קשוח. הגעתי ליום סיירות ולא היה לי מושג מה יזרקו עלי אבל איכשהו הסתדרתי עם לרוץ, לחפור ולסחוב שקים ואז הגיע הגיבוש אליו גם כן הגעתי בלי שום הכנה, פשוט המשכתי באימונים הרגילים שלי. הגיבוש גם כן עבר בהצלחה ואז התחיל השירות הצבאי והבאסה שאין לי על מה להוציא "בתים" כי לא היו לי כאבי גב ואף פעם לא חוויתי שברי מאמץ.
היום במבט לאחור אני מבין למה לא היו לי כאבי גב או שברי מאמץ. מה שקורה להרבה חברה אחרים בצבא. הסיבה הראשונה זה וותק אימונים. יש הבדל בין מישהו שמתאמן ונחשף לעבודה עם משקל חיצוני במשך חמש שנים לעומת מישהו שעשה את זה רק שנה. החשיפה ההדרגתית והממושכת בונה רקמות חיבור וצפיפות עצם (כן זה חשוב לא רק למבוגרים). הסיבה השניה היא גיוון וחשיפה למרכיבי הכושר הגופני – לרוץ זה טוב אבל חוץ מסבולת לב ריאה יש עוד הרבה על מה לעבוד ובשירות הצבאי צריך קצת מהכל. הסיבה השלישית היא מנטליות – האבקות זה ספורט מאוד תחרותי, כל הזמן אתה מתמודד מול עצמך ומול מישהו שרוצה לנצח לא פחות ממך, עם הזמן אתה לומד לא לוותר לעצמך כי אתה מבין שסבל פיזי ממאמץ הוא כלום לאומת סבל מנטלי אחרי הפסד.
האם אני אומר שהאבקות זה הספורט שמכין ילדים לצבא בצורה הכי טובה? לא! זה ספורט מעולה אבל יש בו גם הרבה חסרונות ותמיד יש את עניין הספציפיות אותו מסגרות "כושר קרבי" מיישמות בצורה מדהימה.
אני חושב שזה לא משנה מה היא המסגרת כל עוד היא תשלב את הדברים הבאים:
- קהילתיות: הייתי רושם ספורט קבוצתי אבל אני חושב שפשוט עבודה בקבוצה שמעודדת הישגים באותה המסגרת תעזור לילדים להיות סוציאליים יותר ונרקיסיסטיים פחות.
- תוצאות אינדיבידואליות: בספורט קבוצתי קל מאוד לא לקחת אחראיות, בספורט עם תוצאות אינדיבידואליות אתה לומד שאתה זה שאחראי על הביצועים שלך ושההשקעה שלך משתלמת.
- עבודה עם משקל חיצוני: אין פה וויכוח כמו שהמבוגרים צריכים לעשות סקוואטים כך גם הילדים.
- מאמן: כולם צריכים מאמן. בשביל ללמד תנועות וטכניקה שתשמור על הילדים וכי כל אחד צריך דמות שיודעת מה אתה מסוגל ויודעת לדחוף אותך טיפה מעבר, דמות שאתה יכול לסמוך עליה בעיניים עצומות.
- גיוון במרכיבי כושר: ילדים הם תמיד מתפתחים ואנחנו לא יכולים להזניח שום מרכיב אם אנחנו רוצים שהם יהיו בריאים ושלמים. אין בעיה עם עבודה ספציפית אך היא צריכה להגיע על בסיס של "מוכנות פיזית כללית" – General Physical Preparedness. אפשר לקחת דוגמה מכל אתלט מצליח, תמיד יש להם תקופות של עבודה על כושר כללי ובמיוחד על מרכיבים שחסרים בספורט.
- זמן: רוב הכתבה הייתה על וותק אימונים ועל זה שכושר דורש זמן והתמדה, המסגרת לא יכולה להיות מחנה קיץ לחיטוב והרזיה, זו צריכה להיות מסגרת שמלווה את האתלט לאורך שנים ולא משנה איפה הוא נמצא מבחינת כושר שלו תמיד יש לה מה להציע.
- כיף: ילדים לא יעשו את מה שהם לא נהנים ממנו לכן חייבים לוודא שהם נהנים ומתחברים למסגרת אימונים שלהם.
איפה מסגרות כושר קרבי נכנסות?
אם הילד לא עושה כלום עד שנה לפני הגיוס ואז הולך לקבוצה הכנה לצבא – זה לא אופטימלי. עדיף לבנות כושר כללי במהלך שנים ובסוף למצוא את המאמן שיכין אותך ספציפית לאירוע או לשירות או לתחרות.
מה עושים עד אז? אם אתם מכירים מסגרת "כושר קרבי" שמקבלת ילדים מגיל צעיר והיא מסגרת מקצועית, מעולה! שיבנה את הכושר שלו תחת מסגרת זו.
אני מכיר אחת כזו: "אסא אותי לוחם"
ואם הילד צעיר מדי בשביל אימוני כושר קרבי הוא יכול להתאמן אצלנו בתוכנית נוער עד שיגיע רגע לעבור לקבוצת כושר קרבי שתכווין את היכולות הפיזיות והמנטליות שהוא יבנה אצלינו לשירות הצבאי.
תוכנית נוער של "רוז וואלי קרוספיט נס ציונה – רחובות" בהנהגתו של עומרי מודחי היא תוכנית שמבוססת על עקרונות קרוספיט הבנויה במיוחד לילדים בגילאים 13-17. בתוכנית הנוער שלנו, יש דגש על עבודה טכנית, תנועות בסיס ובניית כושר גופני כללי. אם יש לכם או לחברים שלכם ילד שאין לו מסגרת אימונים מסודרת אל תחשבו פעמיים, תשאירו פרטים ועומרי יצור אתכם קשר.